רווקות מאוחרת

נטלי צביה כהן ///
M.A עבודה סוציאלית

מה עומד מאחורי מגמות של רווקות מאוחרת, שינוי דפוס השידוכים, וקשיים שונים?
האם מדובר במגמה שיש בה משמעות או בהשלכות של גידול טבעי בלבד? כיצד כדאי לפעול בנושא?

את דברי אתחיל בעובדה החד משמעית שאני ספק אם יחלקו עליה. שידוכים הם מאת השם, ובעצם הכל מאת השם. הצורך להעלות את החיזוק הפשוט ונכון הזה, צף מתוך אמפטיה כנה לאלו שעדיין עיניהם נשואות בתחינה.  

נושא השידוכים במגזר החרדי הוא נושא המעלה תחושות מעורבות בקרב רבים. אחרי הבנת פערי זרמים חברתיים, פערי עדות ומיני אבחנות רפואיות שונות, נראה כי תחום השדכנות האורתודוקסית הפך להיות מתוחכם יותר ולעיתים עד כדי קיצוניות. תנאי להיטמעות בחברה החזקה והמובילה, זו שמבטיחה שידוכים וזוגיות הנושאים אופי של איכות חיים בליגה אחרת, הוא התחברות אל המדיה וזרמי הפתיחות למודרניזציה. אלא שבדיעבד נראה שאלו יצרו שלילה של הממד האישי בשידוך ופערי אמתויות בין הרצוי והמצוי. גם ידם של מוסדות החינוך התורניים לא פסקה מלשמר בלא מודע את מגמת הרווקות המאוחרת ובד בבד חינוך תורני לקראת חיי נישואים של תורה ולצידה עבודה, הפכו לפריזמה של עכבות פסיכולוגיות וסוציו-אקונומיות המשמרת את מגמת הרווקות המאוחרת. כל אלו יוצרים הרחבת העדה אישיותית המקשה על הרווקים, מבלבלת ומשבשת את יכולת הבחירה וההתאמה. כך בזמן שצד אחד מסתכל אל האופק הבהיר בתפילה ובציפייה לשידוך הנכון שיבוא "בעתו ובזמנו", עומד הצד השני ומביט אנה ואנה, היכן "בעתו" והיכן "בזמנו".  

את הפתרון ניתן למצוא במקומות הפחות צפויים. דווקא אותם הפערים הראשוניים, אותם שידוכים שנעשים בעל כורחם מום מול מום, קושי מול קושי, מסתבר ששם נופלות המחיצות ומצטמצמים הפערים. פרמטרים שונים מקבלים פרופורציות אחרות והתוצאה היא שנפגשים שני אנשים וכנגד כל הסיכויים הסבירים, בונים בניין עדי עד.   

מרחב ההעדה 

"מרחב ההעדה" הינו מושג המסביר תיעוד קוגניטיבי של קווים ודפוסים המסתמכים על פרמטרים רבים ומייצרים בנפש האדם מעין אוסף תיוגים המסתמכים על תהליך קידוד קוגניטיבי. הדבר דומה לקטלוג מותגים הבא למכור או לשווק מוצר מסוים הן מצד המוניטין שמיוחס לו, הן מצד טיבו או מהתאמתו לאופנה והעכשוויות המכתיבה. כך, מרחב ההעדה הינו בעצם ברושור פרסומי המייצג את אישיותו של כל אדם דרך ובהשפעת הסביבה ומעגלי החברה בחייו.  בשנת 6002, פרסם ד"ר פול פרוש מרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית, הסבר מחקרי מנומק על פערי האמיתויות בתרבות בשל פרמטרים תקשורתיים חדשים על פיהם החברה מתנהלת. פרוש העלה מושג שנקרא "העדה" מלשון עדות. הוא הסביר כי ישנו תהליך בו אנשים מעוניינים לקבע סטטוס מסוים או דפוס התנהגותי ותרבותי, ואותו קיבוע הוא תהליך ההעדה. אותו העדה נצרכת לנו לשם קטגוריזציה אישיותית המסייעת לנו לאתר את האנשים שלנו. אם בתחום זוגי, בעבודה, בחברה ואפילו באיזה בית כנסת להתפלל. כל ההחלטות האלו נעשות בהנחיית נקודות ההעדה המאוחסנות ונבנות בקוגניציה שלנו. ניתן לומר כי תהליך ההעדה פועל כמו ב- WAZE, כאשר מעבר במסלול מסוים יוצר הטמעה ותיוג של המסלול באחסון הזיכרון. בפעם הבאה חיבור של תיוגי הזיכרון המוטמעים יסייע לנו או לWAZE שלנו לנתב עבורנו את המסלול הנכון. כך בהכרה הקוגניטיבית נוצר תיעוד וקטגוריזציה של דפוסי אישיות אשר ינתבו אותנו בהמשך הדרך לבחירת המסלולים הנכונים ביותר עבורנו בחיים.  

אלא שבעוד ה-WAZE משרת דרך חד פעמית, שהרי בכל יום הכביש יראה אחרת, מסלולי חיינו במובן הרצוי מבקשים להיות קבועים ואחידים. אין להשוות מסלול בדרך לשידוך למסלול נסיעה יומי לעבודה כשמדובר בהסתמכויות על העדה. מטרתו של מרחב ההעדה הוא לייצר עבורנו ארגז כלים לזיהוי סכנות, מכשולים ועכבות פוטנציאליות. עם אלו מטרה נוספת וחשובה היא אמצעי זיהוי לנקודת התאמה וחוזק של כל אדם אל מול האנשים האחרים אותם הוא מצרף למעגל חייו והם אלה אשר יסיעו לו בבניית נרטיב החיים המוצלח והנכון ביותר עבורו. גם במקורות התורניים תהליך ההעדה ומרחב ההעדה קיימים והם חלק מגורמי החוסן המסייעים רבות בהחלטות ובהתנהלות דרך ציר הזמן והצורך. דוגמא לכך היא קריאת השמות לאנשים על פי תיעוד המשמעות שנתנה לידתם או היחס אליהם ולנקודות החוזק שלהם. דוגמא לכך היא שמות המיילדות שנקראו שפרה ופועה על שם מקצועיותן הרבה בזמן שבמקור שמותיהן אחרים. 

הן זכו להעדה ובשל כך קטגוריזציה אוטומטית של מיטיבות עם העם. תהליך ההעדה ומרחב ההעדה אם כן הם כלי רב עוצמה בתחום השידוכים. משודכת שיודעת שהבחור המוצע בקושי נראה ברחובה של עיר והוא ברוב הזמן בישיבה תבין שמדובר בבן תורה משכמו ומעלה. בחור ששומע על הצעה ומקבל אינפורמציה שאותה בחורה משכימה לתפילת שחרית בשבת כשהיא לבושה במיטב הצניעות יבין כי לפניו בחורה שערך התפילה הוא נר לרגליה ויעשה את ההתאמה האוטומטית אם היא תתאים לסגנון חייו. בהבנת האמור ובהתייחס למרחב ההעדה כאפקט פרסומי, השימוש בהעדה כאלמנט שדכני הוא הכרחי לצורך התאמה פסיכו סוציו תרבותית ואישיותית של המשודכים. עם זאת גבולות מרחב ההעדה ההולכים ומתרחקים דומים לקו מוצרים הולך ומתרחב, היצע הולך וגדל ומולו הביקוש שלא מוצא מנוחה נוכח ריבוי המותגים. כל אלו הם בחינת "תפסת מרובה לא תפסת" והם מייצרים רווקות מאוחרת המגיעה באופן סימפטומטי לשימוש בקטלוג מוטעה, בלבול, ואף חרדה לצד רצון הנע בתנודות גליות וסדרי עדיפויות לקויים.  

בררנות או בלבול 

אחד הסממנים של הרווקות המאוחרת הוא הפניית האשם למשודכים כבררנים. התחושה היא שאנחנו מבקשים להיטיב עם הרווקים והרווקות ומציעים את טובי המשודכים ואז ברגע אחד הרווק המתארח בודק אלמנט אחד או שניים והתשובה היא "לא, לא שייך" או "מכיר כבר את השידוך הזה, לא מתאים". כל אלו יוצרים אצל הקהל הרחב תחושה של סלקטיביות מוגזמת, שהבררנות היא עניין דומיננטי ומסתבר שהאשמה היא באותם רווקים מנפי אופציות. אך בטרם נמשיך להאשים, יש לבדוק את השאלה האם זה באמת עניין של בררנות, או שמא נוצר מעיין בלבול מה טוב, מה פחות ומה בכלל לא. בלבול  זה שתופס מקום נרחב בהחלטות על ההתאמה הנכונה ומייצר עיכובים ומעכבים חדשים העומדים על הסף. לסעכום נוסיף את דבריו של חוקר זוגיות ותרבויות בשם אהרונס (Aharones) שהסביר היטב את הדילמה הראשונית של הרווקות והיציאה לחיפוש בן הזוג. ההסבר הוא כי המעבר למשפחה דו גרעינית גורמת לאדם להשתנות באופן מתמיד, כאשר לצד השינוי המתמיד שמתחולל בשני בני הזוג, יש את השאיפה לבניית תא משפחתי מחודש. במילים אחרות השאיפה לבניית בית יציבה אך השינוי הוא צפוי בהתרחבותו אך בלתי ניתן לניבוי, וזה בפירוש בלוא משוא פנים, מפחיד. 

חשיפה לנתונים עדכניים 

כיצד פועלת מגמת השיווק של מרחב ההעדה. המאה ה62 העמידה לפתח עולם השדכנות האורתודוכסית מבחר אפשרויות לברירת המועמד האופטימלי. אפשרות ראשונה בעוצמתה היא החשיפה. אם דרך מדיה, דרך שיח ציבורי שהפך בשנים האחרונות לפתוח מתמיד, אם דרך למידה, קריאה או כל אמצעי אחר, לצד אחוזי הגירושים ההולכים ועולים במגזר, נושפת בעורפם של רבים אימת הזוגיות המוצלחת יותר או פחות. הכל גלוי וידוע, וכשמרבים ידע הכלל אומר שמרבים מכאוב, מרבים חששות. לא מספיקה החשיפה לאחוזי גירושים גבוהים במגזר ומיני תקריות ומכשלות החיי נישואים. גם היחס לנכשלים עומד על הגרדום ומאיים שלא כדאי להיות בצד הנכשל בזוגיות. אם נשתמש בדוגמא מובהקת למודעות לבעיית הכשלון בזוגיות או אי זוגיות בעולם החרדי, מספיקה הצצה לחייה של שרה שנירר הצדקנית על מנת להבין שכל נושא הזוגיות הושתק. ההשערה היא שהדחקת נושא זה נעשתה על מנת שלא להפריע בייצוג דמותה הנעלה והמכובדת של שרה שנירר מייסדת רשת בית יעקב המעטירה. ההבנה כי התיוג הזוגי עשוי להוריד מערכה של שרה שנירר יצרה את ההכרח להעדה נטולת חיי זוגיות אם מתוך הקרבתה האישית של הרבנית שנירר כדי להשקיע את עצמה במפעל חייה, או אם מתוך הסטטוס התעוזתני אותו לקחה על עצמה על מנת להציל את בנות ישראל מההשכלה הגויית, ובהסתכלות רחבה יותר צעד המקביל ממש לעליית המכללות בימינו אנו. כך או כך אפשר לומר שעם אחייניתה של שרה שנירר, לצורך ההדגמה, רבים היו רוצים להשתדך.  

אפשר לומר שמה שפעם דובר בחדרי חרדים היום מתנוסס בגלוי על שלטי חוצות בדמות אזהרות שונות ברחובה של עיר מפריצות, מהתפרקות וחורבן הבית, קריאה להצטרף שיעורי הבית היהודי, לשיעורי שלום בית ועוד. אתגרי הזוגיות הפכו לגלויים ולצדם גם הידיעה על זוגיות נכשלת שהולכת ומתרבה במגזר התורני. בשל כך רווקים רבים עומדים ומצהירים, היו לא יהיה, ושוב אותה "העדה" עומדת לצדם והם מנסים לבחור את הטוב והבטוח, המוכר והנכון עבורם. אלא שכאן נוצר הבלבול המדובר. מרחב הבחירה גדל פלאים. גבולות הבחירה כל כך רחוקים עד שכמעט בלשון מטאפורית הם בלתי נראים. נראה כי המגזר החרדי חשוף למידע רחב, עדכני וזמין. המדיה דואגת לשווק את כל הנתונים כחשובים והכרחיים להתאמה זוגית כשבעודי כותבת שורות אלו אני לא יכולה להימנע מלחשוב על כל אותן בנות שמבקשות ומחפשות למי יש תוכנת "אגרון" בבית כי באמת שבלי אגרון אי אפשר להתחיל.  

אני מנסה לחשוב אם היה אגרון בתקופת החומש והיו פותחים כדי לבדוק על אחד מבני יעקב אבינו מה היה עולה באגרון. סבא רבא גר (אברהם אבינו),  בן אחד של סבא בכלל ערבי מאימא ערביה (הגר וישמעאל), דוד שהתאסלם והתפקר (עשיו), אחיין חירש (חושים בן דן), סכסוכים במשפחה (מכירת יוסף) ועוד היד נטויה. משפחה בעייתית ממש ולא נראה לי שמישהו היה רוצה להשתדך איתם. תוכנת האגרון מטעה ומסלפת אמיתויות רבות ושוב מרחב ההעדה נושא אופי מוטעה בו פערי האמיתויות בין הנכון ומשתמע נושאים אופי אחר ומשבש יכולת הבנה מה נכון ומה פיקטיבי. שאלה טריוויאלית, מי לא הייתה רוצה את אחד מבנו או נכדיו.  

מוסדות ומסגרות 

להתחתן עם בת סמינר או עם אחת שהלכה למכללה זו שאלה ברת משמעות מאוד כבדה. משקל כבד ניתן לגם שאלת הישיבה, כולל, עובד לומד, אקדמאי או להבדיל מדיר רגליו מהשכלה. אם לחשוב לפי התכתיב החברתי הרי שהזרמים די ברורים. בן תורה רוצה את הסמינריסטית, זו שמצהירה על חרדיותה וחלילה לה מלדרוך באקדמיה וההשכלה הגויית. מצד שני עומדות בנות המכללה ומצהירות שהן יוצאות ללמוד כדי לעזור בפרנסה באופן משמעותי. עוד טענה היא כדי וטוב יותר שאנשי מקצוע מיומנים מתוך המגזר צריך ויכול יותר לעזור לחברה ולקשיים שלה ושאי אפשר להתעלם מהצורך באנשי מקצוע מהמגזר ועוד טיעונים רבים. טענות הצורך בדבר מכללות הן נכונות אלא שבו בזמן מהצד עומדים ולוחשים הלומדים "תורה מה יהא עליה?". אם כן בנות המכללה הן המודרניות והעובדות והבנות הסמינר הן ה"פרומעריות" שמקיימות "פת במלח תאכל…" ובלבד שלא יטמאו עצמן בהשכלה גויית ותועבות שונות. אז אם הכל ברור מה הבעיה, איפה הבלבול כאן.  

בפועל התרחיש הוא שבת ישראל מגיעה לסמינר בשנות העשרה הראשונות עד אמצעיות לחייה. תוך כדי ליבוי הרצון לשמש בקודש ולהקים בית על אדני התורה, מוחתמים הוריה על תקנון שאוסר לחשוף אותה לכל תכנים חילוניים לרבות אינטרנט, פלאפונים לא כשרים, סמארטפון לסוגיו וחיבורי מחשב ודיגיטל למיניהם. חיי הרוח מול חיי החומר עומדים כעשיו מול יעקב ויהא זה סמינר ספרדי או אשכנזי, ליטאי או חסידי, המסר הוא ברור "כל כבודה בת מלך פנימה". אלא שבהגיען לכיתות הסמינר, אחרי ארבע שנות למידה במסגרת תיכונית רגילה, כיתות ה' וו' מציעות מגוון רחב של מקצועות לימוד. רבנים מן השורה הראשונה קוראים לבנות להמשיך את לימודיהן בסמינר וחלילה בל תעזובנה את המסגרת השומרת ועוטפת רוחנית כל כך. הבנות נשארות ואז האמת טופחת על פניהן. מי שלא נרשמה למסלול הוראה או חינוך תלך ללמוד מקצוע שצריך מחשב, צריך תוכנות, צריך חשיפה לתכנים באיזה דרך שהבנות ימצאו טובה ונכונה עבורן ומקצועות אלו שאמורים להיות אמצעי פרנסה לבית של תורה, כולם מקצועות שמאלצים את הבת לצאת ולמצוא עבודה במקומות חילוניים. 

אני זוכרת את הרגע שישבתי מול מנהלת של אחד הסמינרים היותר נחשבים כדי לקבל את בתי לשם. שאלתי למה אין חדר מחשבים בסמינר והיא ענתה ש"יש אבל הוא לא יעיל כל כך ועדיף להתמקם מבחינה טכנית בבית". שאלתי למה אין מקצועות יותר ממוקדים למגזר שלנו, ייעוץ חינוכי, מקצועות פרא-רפואיים, אומנות. המנהלת הסבירה שהמסגרת החזקה קיימת, הבת תצא ותיחשף לעולם אבל היא תשרוד והיא בעד לחשוף אותן איך להתמודד עם סכנות רוחניות בעולם העבודה בחוץ ולעובדה שיש פריצות, יש גירושים ויש היתקלויות שהמציאות חייבת ללמד את הבנות. "היא חיבת לעבוד בעבודה שמכניסה" ציינה בפני המנהלת, "היא גם חייבת להראות כמו שצריך אם את מבינה ואז אין בית של תורה אין בן תורה" אמרתי כנגד. המנהלת הרימה כתף ותשובה מפתיעה או לא בפיה, המציאות משתנה, אנחנו חייבים ללכת קדימה.  אני זוכרת שיצאנו והבת שלי בעיניים מפולבלות ובורקות שאלה אותי "אימא, את חושבת שעדיף מכללה, לפחות שם יש מחשבים ואני לא אצטרך להביא את המחשב הביתה". זה הרגע שגם אני התבלבלתי, מה יותר נכון למי. איפה הרוח ואיפה החומר. הבלבול קיים והוא מכה בחוזקה. לאן תלך ללמוד זו שלא רוצה להיחשף לתכנים הזרים, לסמינר או מכללה. את מי ייקח הבן תורה את זו שסיימה סמינר בית יעקב בהצטיינות, שיש לה מחשב בבית, אינטרנט, עבודה במקום חילוני והכנסה יפה או את זו שהלכה למכללה ולמדה את מה שלמדה, רכשה מקצוע שמאפשר לעבוד בתוך המגזר אבל היא איך נגיד, כבר לא שמורה ומי שלא שמורה רבים סיכוייה לזוגיות שאינה לבן תורה. מאכזב ולא שיווקי בכלל.  

חוקר בשם סטנפורד וממשיכו חוקר נוסף בשם מילגרם, בדקו תגובות של אנשים כמושפעות מנתוני סביבה. יכולת ההעדה של האנשים נמצאה לקויה בשל מניפולציות סביבתיות שלא היו תלויות באנשים. לדוגמא החוקר סטנפורד לקח סטודנטים לפסיכולוגיה ושם אותם במתקן דמוי כלא כסוהרים. סטודנטים אחרים שמשו כאסירים. תוך פחות מ-62 שעות הסוהרים הפכו פטרוניסטיים אלימים והאסירים החלו להתמוטט נוכח תחושת האיום על שלומם וכבודם האישי. לשם ההחשה הניסוי נעצר מסיבות אתיות. ניסוי זה בא להמחיש כיצד השפעות סביבתיות ורשמים סביבתיים מסוגלים לשבש את הליך החשיבה וההעדה של אנשים עד כדי שיפוט לקוי ובלבול מה מנכון ומה לא. בשורה התחתונה השפעת הסביבה מייצרת אמת אחרת, דפוסי התנהגות אחרים והם אינם ממחישים וממצים עם רווקים ורווקות את האופי והאישיות האמיתיים שלהם. כך שהפרסום מוטעה והמוצר שבמקרה דנן הוא שידוך, אינו נרכש או אינו נדרש. 

בהתייחס לרווקות מאוחרת וחלק מסיבותיה, בל נטעה שגם החשיפה ללימודי מכללה נושאת בחובה אשמה רצינית ברווקות המאוחרת. עוד זוכרני את ימי התואר הראשון בהם מי שהגיעה רווקה נשארה רווקה עוד הרבה שנים אחרי. בנות נחשפו לאלימות במשפחה לפני שנחשפו למשפחה. לאלימות רוחנית שייחודית למגזר החרדי מחדדת על אחת כמה וכמה את החשש מפני הקלעות לזוגיות אלימה או קשה. לתהליכי דיכאון אחרי לידה, התעללויות שונות, מחלות נפש נסתרות, התמכרויות שקורות בכל מקום ולא מדלגות על אף מגזר. גם מקומן של ההפרעות הכפייתיות הודגש כמאוד אופייני למגזר החרדי והחשש ליפול אל מלכודת שידוך שמסווה מאחוריו תחלואות נפש וגוף, אלימות סמויה ובעיות חברתיות שנות, יצר מצב שאחוז גדול מכיתת העבודה הסוציאלית נשארו רווקות, ועשר שנים אחרי כמה מהן עדיין. כך גם בכיתות הסיעוד והפרה רפואי האחרות. חשיפה לתכנים ביו פסיכו-סוציאליים יוצרת עכבה בשידוכים, לא מתוך סלקטיביות מתפנקת אלא מתוך בררנות ספקנית ומתישה, ולא פחות מתוך בלבול חרדתי. 

הרצון המתאחר 

עד כאן הוצגו פרמטרים שונים כאשר המשותף לכולם הוא מרחב ההעדה המבלבל. השיפוט הלקוי, המסרים שמבלבלים פערי האמיתויות הנוצרים בין המובן ונכון באמת. משמעויות חדשות ומתחדשות צצות למה שפעם בשידוכים נחשב או לא נחשב. אם פעם שידוך היה נסגר על פי מבחן מילוי דגים ולישת חלות, הרי שבהמשך תפסו מקום זרמים בתוך המגזר, בין החסידויות ובין סוגי בתים שונים ואין להשוות לצורך ההמחשה בין המשודך הבריסקער למשודך הפונוביצ'ער, בין שונאים ומחבלים, בין עץ לג' וכן הלאה. כבר לא מספיק להיות ליטאי או חסידי, לא מספיק להיות מבית טוב והכי נורא שלא מספיק להיות בן תורה. זה פשוט כבר לא פרמטר מספיק.  

הדילמה הפכה לקשה. איך מבינים, איך מבדילים, איך מוצאים את הדרך אל חיי הרוח מול חיי החומר ואיך בוחרים את המסלול הרצוי.  אותן משמעויות חדשות משמעויות חדשות נושאות אופי של דקויות שמרבות בפרטים ובאות להקל על הבחירה, לחדד אותה, להגדיל את סקלת ההתאמה ולסייע במציאה ואיתור הזיווג האופטימלי תוך כדי דיוק דקדקני. כל אלו כך המסר החברתי מכתיב, יסייעו ביותר. בהקבלה לתחום אחר בחיי אני יכולה לומר שלא מספיק כבר לדעת לבשל טוב, צריך לדעת להשתמש בשילובים חדשים, "דור החמוץ מתוק" בו בשר מתבשל עם לימון וסוכר, כרוב גם כן ושוקולד וקרמל מתבשלים דווקא עם מלח. חיבורים מעניינים, החשיפה רבה ומגוונת, האפשרויות מעניקות לנו מגוון ענק ומדהים של בחירות מה הכי נכון, טוב, מיטיב ומשמח עבורנו אבל הבחירה המורחבת הפכה למבלבלת ומקשה. כמו דור החמוץ מתוק שלוקה היום בתחלואות כתוצאה ממזונות קלוקלים, כך גם תחום הרווקות המאוחרת פגוע ופצוע בשל המבחר הרחב מדי, ההיצע הלא ברור, הערכים המשתנים, אלו שמתחרדים ואלו שמתפקרים. גם טווח הבחירה מתרחב וערכים שפעם היו קיצוניים הופכים למותרים ואפילו מתאימים. השורה התחתונה היא כאוס הבנתי וסטיגמתי שמייצר בלבול ועיכובים ועולם רווקות מאוחרת שהולך ומתרחב.  

העצוב הוא שסדרי העדיפויות השתבשו לבלי הכר. ההיגיון יכתיב שבבחירת משודך בודקים קודם כל מי המשודך. גם הסוציולוגיה קובעת כי אם זוג מתחתנים הרי הקביעה תהיה על פי מי האדם אלא שכאן שזה אחרת. מתחילים ב"מה", אחר כך ב"איך" ורק בסוף אם זה מחזיק מגיע ה"מי". בפסיכולוגיה והסוציולוגיה מוכר "סולם מאסלו" כסולם המדרג את צרכי האדם. סולם זה מונה חמש מדרגות והוא נקבע על ידי אברהם מאסלו בשנת 2891 על שמו הוא קרוי. חוקר זה בדק אצל עשרות אלפי אנשים מתוך רשימת צרכים מהם הצרכים הבסיסים ביותר של האדם. הקביעה הייתה כי הצורך הבסיסי הוא בקיום בסיסי כלומר מים, אויר ומזון, אחריו הופיע הצורך בביטחון פיזי. מדרג שלישי היה הצורך בכבוד, זהות ואהבה  ולאחריהם הגיעו כבוד עצמי ובקצה הפירמידה הגשמה עצמית.  

אם ננסה להבין בצורה מוחשית את מדרג הצרכים בהקשר השידוכים הרי שמשודכים אמורים לדאוג בבחירת המשודך קודם כל ליכולת הזוג לפרנס ולכלכל את הבית יחד כלכלה בסיסית וכן לדאוג ליכולת למצוא יחד מגורים משותפים. לאחר מכן הם יפגשו וינסו לראות אם הם מסוגלים להעניק אחד לשני הכרה בנקודות החוזק, לכבד אחד את השני ולאהוב אחד את השני. שלבים אחרונים יהיו בבחירת השידוך על פי פרמטר של היכולת המנטאלית להעריך את בן הזוג האחר ולהעניק לו מקום של מיצוי עצמי כשכמובן עם הזמן המיצוי משתנה בהתאם לנסיבות. אישה צעירה תבקש למצות את אימהותה או את רצונה ללמוד אך אותה אישה  בנקודת זמן זו ייתכן ותבקש מיצוי עצמי מסוג אחר.  

המציאות מכתיבה אחרת. הבחירה נעשית על פי הדרגים העליונים. תחומי לימוד ומשלח יד, תחומי עניין ומקומות בילוי ואפילו מלבושים (בעלי חזות חרדית אך בסגנונות שונים) הפכו לפרמטר מרכזי בבחירת המשודך והמשודכת. את הדרגים הבסיסיים מותירים להורים והם יהיו אחראיים על מגורים וכלכלה בסיסית לפחות בשנה הראשונה, אך ברשותכם נשאיר תחום זה לכתבה אחרת. בין אלו ובין אלו, התמוססה לה המדרגה האמצעית וכבוד, זהות ואהבה הם לא עניין שמדובר, אלא פשוט נרכש עם הזמן, בסיעתא דשמיא. 

גידול טבעי או מגמה מתרחבת 

לאור כל האמור אין זה נמנע שהרווקות המאוחרת המצויה מאוד במחוזותינו היא תוצר של גידול טבעי. הרי מטבע הדברים שלאור כל הנטען ימנעו רבים לקיום זוגיות או מציאתה כפי שהיה בעבר. אם כן מדרך הטבע שיהיה חשש בקרב רבים, ומדרך הטבע שימנעו רווקים ורווקות להיכנס לעולם שטומן בחובו סכנות כה רבות כמו אובדן חיי רוח, קשיי פרנסה ודחק, גירושים, קושי בחיים משותפים נוכח תחומי עניין כה רבים והרשימה עוד רחבה. מאידך שני הנושאים הם שאלה פילוסופית במקצת. מגמה מתרחבת היא גם חלק מתהליך הגידול במספר הרווקים והרווקות. השאלה הפילוסופית היא האם השפעות בלתי נמנעות נקראות גידול טבעי או מגמה מתרחבת. שאלה זו יכולה להישאר פתוחה שכן התשובה עליה לא תביא מזור או ריפוי. להיפך השארתה פתוחה היא דוגמא למנעד הרחב שהוסבר לאורך כל הנכתב עד כה. עם זאת עצם המודעות להשלכות ולתמורות בגין תופעה זו בין אם בדרך הטבע או במגמה מתפתחת, יש בה מן הצעידה לקראת פתרון מתבקש.  

הפתרון 

עד כאן הסברנו את הנתונים, הפשטנו את המושגים והעלנו על כף זכות את כל המעכבים והמעוכבים. אך מה הפתרון למצב זה,  איך ניתן לגשר על פערי האמיתויות עליהם הצבענו, על מרחב ההעדה המבלבל והסקאלה הרחבה של הרווקות המאוחרת.  

לפני ההצעה למצב הנתון, אספר על חוויה שזכיתי לאחרונה. הוזמנתי לחתונה מיוחדת מאוד. בני הזוג שנישאו היו שניהם חירשים, ויתרה מכך הכלה היא לקוית ראיה במצב מתקדם כשהצפי הרפואי היא אובדן עתידי של הראייה. הכלה מבית ליטאי ספרדי והחתן מבית חסידי היימישע ממש. משפחת הכלה גם לקוית שמיעה בעוד בני משפחת החתן שומעים כולם. עוד הבדל היה מגורי הכלה באר, בעוד החתן תושב חוץ. היו עוד כמה פערי תרבות משמעותיים שרבים היו מרימים גבה נוכח ההבדלים. ובכל זאת איך קרה ששידוך כזה עם כאלו פערים יצא לפועל כש באמת מעמיקי הנפש בינינו יבינו שלא רק המום הוא הפרמטר לחיתון, יש אישיות, יש העדפות, יש חיים. 

לא אתן כפתרון את ההסתכלות על הפנימיות או קלישאות אחרות כדוגמת זה אבל יצאתי מהחתונה מלאת רשמים ולא רק מעצם ההתאמה בין בני הזוג אלא הרבה מעבר לכך. ניסיתי לבחון את השידוך לעומת שידוכים בעלי אופי רגיל במגזר ואחרי ניסיונות להבין מה יכול לקדם ולסייע.  

את הפתרון מצאתי אצל שלמה המלך בשיר השירים פרק א'. "אל-תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש". מבקשת האישה אל תראו את החיצוניות שבי, את מה שהסביבה הכתיבה לכם שאני, את הצבע והגוון שהשפעת המעטפת הכלל עולמית מציירת ממני, אינני כזו, וחשוב לי שתדעו זאת. בהמשך משיב הגבר "הנך יפה רעייתי" ובכך מאשר שהוא מסכים לראות את האישיות האמתית שלה. אחרי שדימה אותה לכל כך הרבה מוטיבים טובים  כמו "סוסתי ברכבי פרעה" ו"לחיים בתורים, צוואר בחרוזים" מדגיש בעצם בכתביו שלמה המלך את כוחו של האדם ושל בן הזוג לעניין זה לצייר לעצמו את נקודות החוזק של העזר כנגדו. כוח הזוגיות וראיית הנכון והטוב מצויים בכוח ויכולת האדם השני להדגיש ולהבין איך למצוא את הפרמטרים הנכונים. לא צבע הפנים הנראה, ולצורך העניין לא גוון המודרניזציה והסביבה, הקטגוריזציה וההעדה הסביבתית הם המנחים.  

היכולת  לחלץ את נקודות החוזק הקונקרטיות וחיוניות לבניין בית כמו יכולת הובלה והנהגת הבית "סוסתי ברכבי פרעה", יופי חיצוני "הנה יפה", יכולת להבנות "כיריעות שלמה" היא גמישות בגבולות לצד הרצון והמוטיבציה להיות למעטפת תומכת. יכולת לאנושיות וסובלימציה "שמוני נוטרה את-הכרמים, כרמי שלי, לא נטרתי" ועוד יכולות אישיותיות המדגישות את הצורך הנכון והאמיתי בבניין הבית. כל אלו הם הפתח להוביל להסרת מחסומי הבלבול המדובר ובניית בית נאמן. שלמה המלך מעלה את דרכי ראיית הטוב, ומדגיש את האלמנטים הנכונים לבחינה לשם קיום זוגיות כנה ומונחית כהלכה.  

נראה שאותו השידוך שבחתונתם הייתי, יוסד על עקרונות אלו ממש. לא הספיק לאותם חתן וכלה עצם המפגש בשל לקותם. עם זאת הם לא הדגישו את הקודים החברתיים שמכתיבה הסביבה כי הם לא חשופים אליהם. לקותם חסכה מהם את אותה נטיה להעדה, לקטגוריזציה ומכאן לאותו בלבול מסוכן שמעכב את הבחירה הראויה. הם האמינו בבניין עדי עד המיוסד על אותם כוחות שהביאו אותם לנקודת היכולת בכלל לחפש שידוך ומכאן נם יצאו לדרך אמיתית חדשה ונכונה יותר. 

כך גם מסיים שלמה המלך את פרק א' באמרו "קורות בתינו ארזים", כלומר אדני ביתנו חזקים, הקורות יציבים ואחרי כל מה שנתנו אחד לשנייה במהלך כל הנכתב בפרק זה, מודגשת היכולת לראות את המשתנים המרכזיים והמנחים האמתיים בחיפוש אחר המיועד הנכון והראוי. בניין הבית המבוקש וחיפוש ומציאת המשודך המיועד מסוגלים להתקיים ולקבל אף את הציביון  הרוחני, הכלכלי והארגוני הרצוי, אך בתנאי להסרת מחסומי מרחב ההעדה הלא מוגבל והקטגוריזציה מרובת הקודים החברתיים המרחיקים את הרווקים מהאמת הנכונה והמתאימה עבורם. עם חתימת פרק א' בשיר השירים כאמור, שלמה המלך החכם באדם נותן את ההבטחה הנכספת ומצהיר כי אכן בניין עדי עד מסוגל להבנות בדרך התורה והיהדות לצד אהבה והתאמה עמוקה וכנה.

המאמר מוקדש לבתי היקרה הודיה שבזכות תמיכתה ועידודה יצא לאור,
ויהי רצון שיצליח השי"ת זיווגה בזמנו ובעתו לבניין עדי עד בשמחה ואושר. 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *